עבודה בפסיכולוגיה – גירושים עפ"י תיאוריית ההתקשרות

מבוא

הוריה של יעל גרושים כבר שניים עשר שנים. היא בת עשרים וחמש ובתקופה האחרונה, היא מתכננת את חתונתה. אמה של יעל, אמרה לה שאם היא מזמינה את אביה לחתונה, היא לא תבוא לחתונה. במשך כל חייה חלמה יעל על  יום חתונתה, ותמיד בדמיונה שני הוריה מלווים אותה בדרך לחופה. בדומה להרבה ילדים להורים גרושים, מרירות, טינה ועוינות בין בני הזוג לשעבר משאיר את הילדים הבוגרים, בשלבי דרך מרכזיות בחייהם "תקועים באמצע".

על אף שבשנים האחרונות קיימת עליה בתופעת הגירושים, תופעה זו אינה תופעה חדשה. היקף תופעה זו גדל משמעותית מאז התפתחותה של אהבה רומנטית. בעבר, אנשים נישאו כדי לקדם את העסקים שלהם, להיות מקושרים לאנשים בעלי השפעה וגם על מנת לגדל ילדים. רק החל מתקופת המאה ה-18, כאשר היחסים בין בעל ואישה תופסים מקום מרכזי יותר, כך גם האכזבה שחשים בני הזוג נחוות כטראומתית יותר. הנישואים אמורה להיות חלק מהגדרה לזהות אישית, מצופה שיהיה בהם רגש ותשוקה Coontz,2007)).

בעבודה זאת, ברצוני להתבונן על תהליכי ההסתגלות של כל בני המשפחה למשבר הגירושים, בדגש על חווית הילדים. כצופה מהצד, ודרך המערכות החברתיות, בהן אני נמצאת, אני עדה לתהליכים נפשיים של חבריי אשר מתארים לעיתים את חווית הגירושים כאירוע 'חותך' חיים. חברתי הטובה, ענת (שם בדוי), אמרה לי בשיחה אישית, שהיא רואה בגירושי הוריה "כרגע סיום תקופת הילדות שלה."

זוהי עבודה מסכמת במסגרת הקורס "זוגיות ורומנטיקה בראי הפסיכולוגיה" . סקירת הספרות בנויה באופן אבולוציוני לקשר זוגי שעולה על סרטון. בראשיתה, אסקור מחקר שעוסק בשביעות רצון של זוגות נשואים עם ילדים, בהמשך אבחון את עומק ההשפעה של הגירושים על הילדים ולבסוף, בחלק האחרון של העבודה, אתאר מחקר שעוסק בהעברה בינדורית של גירושים.

קריאה מהנה!

סקירת ספרות

1. שביעות רצון במהלך תקופת הנישואים-

ב-50 השנים האחרונות, טענו מספר חוקרים כי שביעות הרצון ממערכת היחסים הזוגית מגיעה לשיאהּ בתקופה שלאחר החתונה, אך מנקודה זו – שביעות הרצון נמצאת במגמת ירידה. לעומתם, חוקרים אחרים גורסים כי כאשר הילדים עוזבים את בית ההורים – או אז שביעות הרצון חוזרת לרמתהּ הגבוהה. אם כן, המעבר להורוּת מהווה אבן-דרך חשובה במיוחד בחיי הנישואין, התקופה שלאחר המעבר להורוּת מהווה נקודת זמן קריטית להערכת איכותהּ וסיכויי הצלחתהּ של מערכת היחסים הזוגיתHirschberger, Srivastava, Marsh, Cowan, Cowan, 2009).).

מחקרם של הירשברג ואחרים (2009), מנסה לבחון כיצד מערכת היחסים הזוגית מושפעת מהעובדה שלבני הזוג נולדים ילדים? מהם הגורמים שמנבאים הצלחה ארוכת טווח של מערכת היחסים? מחקר זה עוקב אחר שני מדגמים של זוגות נשואים עם ילדים, בכדי לבחון את השינויים בשביעות הרצון מחיי הנישואין לאורך זמן, החל במעבר להורוּת ועד לעלייתו של הילד לבית הספר התיכון בהתבגרות התיכונה.

1.1 תיאוריית ההתקשרות-

מחקר זה בחר להתבסס על תיאוריית ההתקשרות של בולבי. תיאוריה זו, באה לתאר מערכת פסיכו-התפתחותית המנחה את ההתנהגות החברתית של האדם "מהעריסה ועד לקבר". מערכת ההתקשרות פועלת בכדי לשמור על מידה אופטימלית של קירבה ל"אחר המשמעותי". לפיכך, המערכת המושגית של ההתקשרות עשויה להתאים במיוחד לחקר מערכות היחסים הרומנטיות של המבוגרים וכן לבחינת השינויים במערכות היחסים הללו לאורך זמן.  בולבי טען כי היסטוריית ההתקשרות של האדם משפיעה על נישואיו, שהיא מערכת היחסים הבוגרת המרכזית ביותר בחייו של האדם.

המחקרים שבוצעו בעבר, הראו בהשוואה למבוגרים בעלי סגנון לא בטוח, שאנשים שמאופיינים כבעלי סגנון התקשרות בטוח היו בעלי אמונות חיוביות יותר באשר לאהבה הרומנטית. אנשים אלו גם האמינו יותר ביכולתהּ של האהבה להישמר לאורך זמן. לאנשים בעלי סגנון התקשרות בטוח היו בעלי ציפיות חיוביות יותר ממערכות היחסים והם נהנו משביעות רצון גבוהה יותר ממערכות היחסים שלהם.

תוצאות מחקר זה, מלמדות כי קיימת לאורך זמן ירידה בשביעות הרצון של ההורים מנישואיהם. הממצא העיקרי של המחקר, מצא שניתן לנבא את יציבות מערכת היחסים הזוגית, ע"י רמת שביעות הרצון של הגבר, בתקופה שהילד שלו עולה לכיתה א'.  וכן, שכאשר לילדם הבכור של בני הזוג, מלאו 15 שנה, שביעות הרצון של הוריו מחיי הנישואין שלהם ירדה בממוצע בסטיית תקן אחת.

בתחום תיאוריית ההתקשרות, נמצא ששביעות הרצון מהנישואין קשורה במובהק לסגנונות ההתקשרות. אחת מהשאלות החשובות ביותר אודות הקשר שבין שביעות הרצון מהנישואין לבין ההתקשרות הינה: האם ההתקשרות לבן/בת הזוג מנבאת מי יטה להיות יותר שבע רצון? או האם ההתקשרות משפיעה על הרמה שבה שביעות הרצון מהנישואין משתנה לאורך זמן?

מחקרם של הירשברג ואחרים (2009), מלמד כי אנשים בעלי חשיבה בטוחה יותר, באשר למערכות היחסים שלהם – מדווחים באופן עקבי על שביעות רצון גבוהה יותר מנישואיהם, בהשוואה לאנשים שמאופיינים בהתקשרות נמוכה יותר לבני/לבנות זוגם. לעומת זאת, מצאנו שהביטחון בהתקשרות אינו משפיע על שיעור הירידה בשביעות הרצון מהנישואין. עם זאת, למידת הביטחון בהתקשרות נמצאה השפעה ארוכת-טווח, היות והיא מונעת הידרדרות תלולה בשביעות הרצון מחיי הנישואין.

1.2 התבוננות על תופעת הגירושים דרך חמש גישות תיאוריות-

מאז שנות ה 70, כמעט מחצית מהזוגות הנשואים מתגרשים בארה"ב וכן מיליון ילדים חווים גירושים בכל שנה. משמעות הדבר היא כי בין 50%- 60% מהילדים, שנולדו בשנות ה 90, יחיו בשלב כלשהו, במשפחות חד הוריות.  למרות ששיעורי גירושים גבוהים פורשו כדחייה של מוסד הנישואים , 75% מהגברים  ו-65% מהנשים, בוחרים להינשא שנית. כלומר, למרות שאנשים דוחים זוגיות אחת הם לא דוחים את מוסד הנישואים עצמו Hetherington , Bridges, Insabella, 1998)).

בשל היקף התופעה, עולה השאלה מהם הגורמים הנוספים אשר משפיעים על תופעת הגירושים? במחקרם של הרינגטון ואחרים (1998), בחרו החוקרים להרחיב את ההבנה על תופעת הגירושים דרך גישה אשר מאמינה בהשפעות התהליך המשפחתי כגורם מכריע המשפיע על הסתכלות הילדים. גישה זו טוענת שגורמים כגון קונפליקט, ביטוי רגשות שליליים וחיוביים, פיתרון בעיות, מסבירים במידה רבה את האפקט של גירושים ואלו שהתחתנו מחדש.

הנחת הגישה כי קונפליקט הוא התורם העיקרי לבעיות במשפחות גרושות מקבל תימוכין מראיות מחקריות, לפיהם לילדים במשפחות לא גרושות, מרובות קונפליקטים, יש יותר בעיות בהסתגלות פסיכולוגית ובהערכה עצמית מאשר יש לאלו במשפחות גרושות או במשפחות לא גרושות עם רמות נמוכות של קונפליקטים. כמו כן, גורמים נוספים שנמצאו כמשפיעים הם תדירות הקונפליקט וסוג הקונפליקט. קונפליקטים בהם הילדים נתפסים באמצע בעוד שהוריהם משמיצים אחד את השני, משקעים של קונפליקט נאמנות, תקשורת דרך הילדים, או מאבק בנוגע לילדים הם לרוב משמעותית יותר הרסניים לרווחתם של הילדים.

גישה זו, מרחיבה ומעמיקה בהבנה לגבי סוגי הקשרים המשפחתיים, בתוך משפחות גרושות:

• מערכות יחסים של אם משמורנית וילדים – כ84% מהילדים מתגוררים עם אמותיהם לאחר הגירושין.מתבגרים אלו, חווים רמות גבוהות של חוסר הסכמה אם-מתבגר, ורמות נמוכות ביותר של חוסר השגחה הורי. כתוצאה, מתבגרים אלו פועלים יותר, באופן אנטי-סוציאלי (לדוגמא: מעשים עבריינים, אלכוהוליזם, התעללות, ופעילות מינית לא מוגנת). כמו כן, בין רבע לשליש מהמתבגרים במשפחות גרושות, בהשוואה ל-10% מתבגרים במשפחות לא גרושות, הופכים להיות מנותקים ממשפחותיהם, נמנעים מאינטראקציות ופעילויות וקשרים עם בני משפחה.
• יחסים של אב משמורן וילדיו– בניגוד לאימהות משמורניות, נמצא שאבות משמורנים, אשר יזמו לקחת את הילדים, הינם קבוצה מובחרת של אבות שיכולים להיות יותר מעורבים ומכילים. כמו כן, ברגע שמשפחותיהם מתייצבות מחדש, האבות המשמורנים מדוחים על פחות לחץ הורי (סביב גידול ילדים), יחסי הורה-ילד טובים יותר, ופחות בעיות התנהגות בקרב ילדיהם ביחס למתרחש בקרב  אימהות משמורניות.
• יחסים של הילדים עם ההורה הלא משמורן– ילדים מדווחים שאימהות לא משמורניות יותר מתעניינות ויותר מדווחות בנוגע לפעילות שלהם; הן יותר תומכות, רגישות, ומגיבות לצרכים שלהם והן יותר מתקשרות מאשר אבות לא משמורנים. לעומת זאת, רוב האבות שאינם מתגוררים עם ילדיהם בעלי מערכות יחסים חבריות, שוויוניות וידידותיות יותר מכפי שיש במערכות יחסים מסורתיות בין הורים וילדים. הם מהססים לקחת את תפקיד מטיל המשמעת או המורה. הם נוטים פחות לשלוט, ולפקח על התנהגות ילדיהם או לעזור להם במשימות כמו שעורי בית.

עד כה התבוננו על התהליך הזוגי, של בני הזוג המתגרשים. כעת, ברצוני להעביר את מוקד הדיון לסיפור התבגרותם של הילדים אשר חוו גירושים. המחקר הבא, מנסה להאיר את החוויות החברתיות פסיכולוגיות של ילדים והורים לאחר הפרידה מחיי הנישואים ובמהלך השנים, לאחר הגירושים.

2. סיפור התבגרותם של ילדים להורים גרושים-

מטרת מחקר, היא הבנה של השפעת הגירושים על החוויה ההתפתחותית של הילד, על סמך מדדי של שלבים התפתחותיים, מדדי דימוי עצמי ותפיסת העצמי Wallerstein, & Lewis, 2004)).

הדגימה במחקר זה, נלקחה ממחוז צפוני בקליפורניה, של ילדים בין הגילאים 3-18. 53% מהילדים היו מתחת לגיל 8. המשפחות הופנו ע"י עורכי הדין ושופט אשר סייע למחקר. המחקר נערך במשך 25 שנה וכלל דגימות בשלושה פרקי זמן. בשלב הראשוני, רואיינו ההורים והילדים בנפרד, ונשאלו על האינטראקציה במהלך הפרידה. לאחר 18 חודשי מעקב, רואיינו המורים של הילדים על אישיות והתנהגות הילד ולאחר 25 שנה רואיינו הילדים פעם נוספת.

על סמך תוצאות המחקר, נמצא כי כמעט כל הבוגרים זכרו רגשות של בדידות, בלבול וכעס על ההורים. כמחצית מהנבדקים דיווחו על רסיסי זיכרונות של רגעי מפתח של פרידת ההורים גם שנים לאחר מכן. למעשה, כמעט אף אחד מבין הנבדקים לא דיווח על ילדות מאושרת. הנבדקים דיווחו שהם חוו פחות הגנה, פחות כללים במסגרת הבית וביטאו יותר התנהגויות של אקטינג אוט (יחסי מין בגיל מוקדם יותר, שימוש בסמים ואלכוהול).

כמו כן, הממצא המרכזי של המחקר הינו שגרושי הורים משפיעים באופן מזיק על היכולת לאהוב ולהיות נאהב בתוך מערכת יחסים ממושכת ומחייבות. בבגרות המוקדמת ילדים להורים גרושים חוששים מפני גורל דומה כשל הוריהם. חששות אלו מלווים אותם לתוך הבגרות הבשלה. נמצא כי 1/3 מהנבדקים, היו פסימיים לגבי נישואים וגרושים ולכן ביקשו להימנע משניהם. יחד עם זאת, הרוב היו להוטים, אפילו נואשים, למערכת יחסים ממושכת  ופחדו שלעולם לא ישיגו אותה. החרדות הובילו רבים מילדי הגרושים לחפש אהבה במקומות מוזרים, לקבל החלטות אימפולסיביות והרסניות, להיצמד לזוגיות לא בריאה או להימנע מאינטימיות Wallerstein, & Lewis, 2004)).

כעת, כשביססנו את ההבנה שגרושי הורים מזיקים בהשפעתם, על יכולת של ילדים להורים גרושים להיות בקשרים זוגיים בריאים. עולה השאלה, מה הסיכוי לגירושים עבור ילדים להורים גרושים?

3. תהליך העברה בינדורית- ילדי הורים גרושים בשלב כניסתם לנישואים

עפ"י מחקרו של אמאטו (1996), ידוע כי גירושי הורים מעלים את הסיכוי לגירושי ילדיהם בחמש השנים הראשונות לנישואיהם עד ל70%. קשר זה, חזק יותר בקרב אוכלוסיה לבנה מאשר אוכלוסיה שחורה. עם זאת, ההסבר באשר לקשר הוא לא ברור. מאמרו של אמאטו (1996), טוען כי ישנם מספר גורמים אשר מתווכים בין גירושי הורים וילדיהם.  במחקר זה, בוחן אמאטו את המודל של לווינגר, משנת 1976, אשר טוען כי הסיכוי לגירושים עולה בהתאם למספר גורמים: ירידה בגורמים המתגמלים בנישואים, החלשות חסמים לעזיבת הקשר ועלייה באלטרנטיבות לקשר. אמאטו, בוחן את מודל זה, דרך המודל שלו, אשר ממפה את סוגי ההשפעה של גירושי הורים חיי הילדים:

• מהלך חיים וגורמים סוציו אקונומיים – לדעת אמאטו, גירושי הורים משפיעים על הילדים בכך שהם בוחרים להינשא בגיל צעיר, לגור תקופה עם בן זוג לפני הנישואין, להיות בעלי הישגים סוציו אקונומיים נמוכים, ואף משפיעים על עבודת האישה. כתוצאה, קיימת ירידה בתגמולי הנישואים, החלשות חסמי היציאה מהקשר ועלייה באלטרנטיבות.
• גישתם של הילדים אל גירושין – המודל מניח כי הגירושים של ההורים גורמים לליברליזציה של גישת הילדים כלפי גירושין. בהשוואה לילדים שהוריהם נשואים, הם פחות אופטימיים לגבי נישואים ורואים גירושים באור פחות שלילי. ע"י כך מתרחש תהליך החלשות של חסמים פסיכולוגיים שלהם כלפי עזיבת קשר.
• התנהגות בין אישית בעייתית – המודל מניח שתהליך הסוציאליזציה במשפחות גרושות יכול להעלות את הסיכוי שהילדים יפתחו דפוסים בין אישיים שעלולים להפריע ביחסים אינטימיים. הסיבה לכך היא שאין לילדים מודלים של יחסים דיאדיים מוצלחים ואוהבים וכתוצאה מכך ילדים אלה לא ילמדו מיומנויות שמסייעות בפיתוח קשרים אינטימיים ארוכי טווח.

תוצאות המחקר מראים שהשפעת גירושי ההורים היה יותר ברור במצבים בהם גירושי ההורים אירעו טרם גיל 12. כמו כן, נמצא שמסלול החיים (במיוחד גיל נישואים ומגורים משותפים) מעלים את ההשפעה של גירושי ההורים. עמדות כלפי גירושים לא נמצאו בקשר משמעותי עם הסבירות לגירושים. בעוד שמשתנה ההתנהגות בינאישית בעייתי, הוא זה שהושפע במיוחד מגירושי הורים. בהתאמה למחקרם של וולרסטיין ולואיס (2004), נראה שילדים להורים גרושים צפויים להיות בעלי דפוס התנהגות בעייתי (בעיות עם כעס, קנאה, רגשות פגועים, תקשורת, בגידה ועוד). ממצאים אלה ממחישים כי לגירושי הורים יש השפעה ישירה  על התנהגות בינאישית בעייתית אצל הילדים. כלומר, נמצא כי גירושי ההורים מעלים את סיכוי הגירושים של ילדיהם בעיקר על ידי הפיכת הנישואים לפחות מתגמלים בשל מתח בנישואים.

סיכום

בעבודה זו נמצא כי קיימת ירידה בשביעות הרצון לאורך זמן של ההורים מנישואיהם. כמו כן, נמצא ששביעות הרצון מהנישואין קשורה במובהק לסגנונות ההתקשרות. למידת הביטחון בהתקשרות נמצאה השפעה ארוכת-טווח, אשר מונעת הידרדרות תלולה בשביעות הרצון מחיי הנישואין. כלומר, ההתקשרות משמשת במידה מסוימת כמגן, אשר שומר על הזוג משחיקה.

כמו כן, בניגוד לתפיסה הרווחת כיום שרואה גירושים כמשבר חריף שממנו ילדים מתאוששים תוך תקופה של שנתיים, וחוזרים להתפתחות נורמלית. זאת, במידה שההורים מיישבים את המחלוקות בלי להילחם, ההסדרים הכספיים הם נאותים והילד ממשיך להיות בקשר עם שני הוריו. נמצא  שגירושים הם לא אירוע דחק ממנו הילד משתקם, אלא חוויה משנת חיים. חווית הגירושים נחווית עבור ילדים שעברו גרושים, כעול וכהפסד, בפרט כאשר הילד היה מרוצה מטיב הנישואין לפני כן.

נראה שכאשר הילד להורים גרושים מגיע לבגרות, הוא חסר דימויים של זוג המקיים יחסים יציבים ובריאים. זה הופך לחסם המרכזי בהתפתחותו בנושאי זוגיות, אהבה, מיניות, מחויבות, בחירת בני זוג, גיבוש דימוי ריאלי של מה הוא מחפש או הבחנה בין אהבה ותלות וכן ביצירת מערכת יחסים שתחזיק. לעומתם, ילדים ממשפחות שלמות, בילו את שנות התבגרותם צופים באינטראקציות הוריהם ולומדים אודות נישואים ומודעים לעליות והמורדות הצפויות. כתוצאה, ניתן לראות כי גירושי הורים מעלים את הסיכוי לגירושי ילדיהם בחמש השנים הראשונות לנישואיהם עד ל70%. ההסבר לכך הוא שבעיני ילדים להורים גרושים, הנישואים הופכים להיות פחות מתגמלים ובעלי מתח רב יותר.

לאור סקירה זו, עולה כי תופעת הגירושים היא תופעה רבת מימדים. בניסיון למפות את הגורמים אשר מנבאים הסתגלות טובה של ילדים לאחר גירושים, לא נמצאה תשובה ברורה. הסיבה, לקושי להגדיר גורם מנבא נובעת מתוך ההבנה שההסתגלות לגירושים הוא תהליך מתמשך ללא מטרה מוגדרת, ושהסתגלות יכולה להיות לקויה בשלב אחד וטובה בשלב אחר, לפי הנסיבות.

אני מציעה שבמחקרי המשך, יבחנו את הקשר בין גירושי הורים לסוג ההתקשרות של ילדיהם. יתכן, שבחינת תחום זה תוכל  להרחיב את הבנתנו בקשר לקושי של ילדים להורים גרושים ליצור קשר זוגי בריא. כמו כן, אני מציעה שבמחקר המשך ינסו להרחיב את ההבנה לגבי גורמים מתווכים, אשר יכולים להסביר את תהליכי הירידה בשביעות רצון, במהלך שנות הנישואים.

ביבליוגרפיה

Amato, P. R. (1996). Explaining the intergenerational transmission of divorce. Journal of Marriage and the Family, 58(3), 628–640

Coontz, S. (2007). The origins of modern divorce. Family Process, 46(1), 7-16.

Hetherington, E. M., Bridges, M., & Insabella, G. M. (1998). What matters? What does not? Five perspectives on the association between marital transitions and children’s adjustment. The American psychologist, 53(2), 167-84

Hirschberger, G., Srivastava, S., Marsh, P., Cowan, C. P., & Cowan, P. a. (2009). Attachment, Marital Satisfaction, and Divorce During the First Fifteen Years of Parenthood. Personal Relationships, 16(3), 401-420.

Coontz, S. (2007). The origins of modern divorce. Family Process, 46(1), 7-16.

Wallerstein, J. S., & Lewis, J. M. (2004). The Unexpected Legacy of Divorce: Report of a 25-Year Study. Psychoanalytic Psychology, 21(3), 353-370